מההתחלה זה היה ברור שזה לא בשבילי, אני לא מתאימה למסגרת הזאת.
אז נכון, הייתי קרובה לבית, ויומיות והכל...אבל המסגרת הזאת רק חנקה אותי.
כולם אומרים לי שעברתי את החלק הקשה שזה הטירונות אני דווקא אומרת שזה לא נכון.
החלק הקשה התחיל אחרי הטירונות, לקום בבוקר למקום שאני לא רוצה להיות בו, לתפקיד שאני לא רוצה לעשות, לשעות ארוכות של תכלס שיעמום כי זה מה שעושים ג'ובניקים. יושבים מול מחשב כל היום.
וזאת לא אני, זאת כל כך לא אני.
אז לא אני לא משתחררת כי "וואלה לא בא לי לעשות צבא" אני משתחררת כי זה ממש השפיע עלי.
בעצבים, בכי, התבודדות, וכו'.
אז אחרי 2 המלצות מהמפקדים עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות ומחר אני משתחררת.
תקראו לי משתמטת, תקראו לי איך שבא לכם... אני מבחינתי אם אני קמה בבוקר ולא טוב לי זה לא שווה את זה.
אז יש כאלה שיגידו שאני דופקת לעצמי את החיים....אז תחשבו ככה, אולי כן יהיה לי קשה במספר מקומות כי אם לא הבנתם
השתחררתי על נפשי כי לא הייתה לי דרך אחרת.
אני מודעת לזה שיש לזה השלכות, אז אני לא יהיה רופאה.
אני בטוחה בזה שכל עוד אני עושה את מה שטוב לי, לרגשות שלי, לנפש שלי, הכל יהיה בסדר.
אנשים תמיד אוהבים לדבר, אבל זה לא מפריע לי....את ההחלטות שלי אני עושה.
;){kind=link}